אחד החסמים הקשים שהוסרו בנוגע לרוב (של בעלי הדירות בבניין) שהיה דרוש לצורך יישום תמ"א 38. עפ"י חוק המקרקעין בנוסחו הקודם, בניה ברכוש המשותף דרשה הסכמה של 100%. הדרישה הנ"ל הביאה לקיפאון מוחלט בקבלת החלטות מהסוג הנ"ל שכן בפועל זה מאד קשה עד בלתי אפשרי לשכנע את כל דיירי הבניין להסכים לבנייה. הניסיון המצטבר מלמד כי ניגודי אינטרסים ונקודות השקפה שונות מביאות כמעט תמיד חלק קטן מהדיירים להתנגד. הסיבות להתנגדויות של המיעוט הנן רבות ולא תמיד הן אף רציונאליות.

אשר על כן, נדרש המחוקק לעניין זה וחוקק את חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח- 2008

המסדיר את כל סוגיית הרוב הדרוש לצורך בנייה וחיזוק מבנים עפ"י תמ"א 38. לענייננו, קובע החוק החדש בסעיף 5, כי על אף הדרישה הכללית בחוק המקרקעין להסכמה של כל בעלי הדירות לביצוע בנייה ותוספת דירות ברכוש המשותף, הרי שלצורך בניית תוספת דירות עפ"י תמ"א 38 – תספיק החלטה של 2/3 מהדיירים. אומנם במקרה כזה יידרש המפקח על המקרקעין לאשר את החלטת הרוב אך בהעדרן של נסיבות חריגות במיוחד המפקחים מאשרים את החלטת הרוב כדבר שבשגרה מפאת החשיבות הציבורית של תמ"א 38.

כאמור, החוק החדש מהווה קפיצת מדרגה משמעותית בדרך ליישום תמ"א 38 ומסיר את אחד החסמים המשמעותיים שהיו קיימים עד היום. אומנם, קיימת ביקורת על אופן ניסוח החוק, שעיקרה הטעות בהטלת החובה על הרוב המבקש לבצע את הבנייה לפנות למפקח על המקרקעין לאישור ההחלטה במקום להטיל על המיעוט המתנגד את החובה לפנות למפקח לביטול ההחלטה, אך אין ספק כי החוק החדש מהווה פריצת דרך משמעותית בדרך ליישום תמ"א 38 והתחדשות עירונית נרחבת.